רש"ש על פסחים ס׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על פסחים נ״ט ע״ב רש"ש על פסחים ס״א ע״ב »

1 פסחים פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא כִּדְקָתָנֵי, לְמָה לִי עַד דִּמְחַשֵּׁב לְכוּלְּהוּ? מִקַּמָּיְיתָא אִיפְּסִיל לֵיהּ!

2 פסחים פתח ↗

תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ פָּסוּל. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת, הַשְׁתָּא לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אָמְרַתְּ פָּסוּל, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ מִיבַּעְיָא?!

3 רש"י פתח ↗

מידי איריא - וכי ראיה היא זו:

4 רש"י פתח ↗

מקצת אוכלין - כגון הכא דנימנו בו ראויין לאכול ושחטו לשם כולן כשר דהא כולה שחיטה נמי משום אוכלין צריכה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ולקמן מפרש מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול ולאוכליו ושלא לאוכליו כשר:

5 זבחים פתח ↗

מִילְקֵי נָמֵי לִילְקֵי! אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה? הָנֵי מִילֵּי לְרַבָּנַן, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: פְּנִים דְּגִלְגָּל לְגַבֵּי שִׁילֹה – כְּחוּץ דָּמֵי. רַבָּה אָמַר: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – כִּדְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח״. יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ״ – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד. אֵימַת? אִי נֵימָא אַחַר חֲצוֹת – כָּרֵת נָמֵי מִחַיַּיב! אֶלָּא לָאו קוֹדֶם חֲצוֹת? לְעוֹלָם לְאַחַר חֲצוֹת, וּבִשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת קָאֵי. וְהָא בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת קָאָמַר! אִיסּוּר בָּמָה לוֹ, הֶיתֵּר בָּמָה לַחֲבֵירוֹ. מְחוּסַּר זְמַן כּוּ׳. וְהָנֵי בְּנֵי אֲשָׁמוֹת נִינְהוּ?! אָמַר זְעֵירִי: תְּנִי מְצוֹרָע בַּהֲדַיְיהוּ. עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן. וְהָנֵי בְּנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תְּנִי נָזִיר. דִּזְעֵירִי קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי, דְּרַב שֵׁשֶׁת לָא קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי. אָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה דְּבֵי רַב טוֹבִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִשְׁמוֹ; אֲבָל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – חַיָּיב, הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים. אִי הָכִי, לִשְׁמוֹ נָמֵי נִיחַיַּיב – הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים! בָּעֵי עֲקִירָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ, וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ?! וְלֹא?! וַהֲרֵי

1 גמרא מקמייתא איפסיל לה. מפרש"י משמע דגריס בחדא איפסיל ליה והוא יותר נכון:

2 גמ' ת"ש או של"ש ולשמו פסול ה"ד א"נ בב"ע כו'. לכאורה נראה דהיינו דומיא דלשמו ושל"ש והוא דאמר הריני שוחטו ע"מ לזרוק דמו של"ש והשחיטה גופא תהיה לשם פסח. וזה הוי גם כן כש"כ מלשמו ושל"ש עתוי"ט וכ"נ שהבין המהרש"א. אבל בפרש"י ויותר בפי' ר"י שבתוספות למ"כ:

3 רש"י ד"ה מידי איריא. וכי ראיה כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה מקצת אוכלין. ראויין לאכול ושחטו לשם כולן. כצ"ל:

5 גמרא תאמר בלשמו כו'. אלא בפסח בלבד. ק"ל דהא אשם נזיר ואשם מצורע במחו"ז בבעלים נמי פסולין לשמן וכשרים של"ש אליבא דרב חלקיה בזבחים קיד ב ואפילו ר"ה שם מודה בהפריש ב' אשמות לאחריות כדאיתא שם בסוף הסוגיא:

« רש"ש על פסחים נ״ט ע״ב רש"ש על פסחים ס״א ע״ב »